דבר
המנכ"ל
איך הכל התחיל?
בסביבות שנת 1988, התחלנו בתור ארגון חסד קטן שנקרא "למען אחי ורעי", שהיה מדי פעם נותן מזון למשפחה אחת או שתיים.
הסיפור התחיל "בטעות" לכאורה,
חבר טוב שלי, איש חסד גדול, היה עוזר למשפחה אחת, זוג זקנים שגידלו את הנכדה שלהם, והיה מביא להם חבילות מזון. הוא לא רצה שהם ידעו שהוא זה שמביא להם את החבילות, ופעם אחת שאל אותי, האם אני מוכן להביא להם את החבילה.
הסכמתי מיד לעזור. שמתי עלי כובע, כאילו מחופש לשליח, הלכתי והבאתי להם חבילה פעם אחת. ואז עוד פעם. אחרי כמה פעמים שאלתי את אריה האם אני יכול להצטרף אליו ולעזור לו במימון של חבילות המזון.
וככה התחלנו, אני והוא, במשך שנה שלמה לתת חבילה למשפחה אחת. אחרי כשנה לערך, נודע לנו על עוד משפחה, ועוד אחת, והתחלנו להביא גם להן חבילות. ככל שהצורך עלה, צירפתי עוד ועוד אנשים סביבי למפעל החסד, חברים ומכרים, קרובי משפחה ושכנים ששמחו גם הם לתרום ולעזור.
לאט, לאט זה נהיה דבר ידוע בקרב האנשים סביבי, שאני מפעיל ארגון חסד שמחלק חבילות מזון למשפחות. וכך גם התחילו יותר ויותר אנשים לתרום מצד אחד, ומהצד השני גם להביא לנו משפחות שזקוקות לסיוע שהם מכירים.
לאחר תקופה מסויימת חבר אחר שלי שהיה בקשר עם אולם אירועים גדול במרכז (האולם מעדיף להשאר בעילום שם), קישר ביני לבין האולם. האולם רצה להתחיל לתרום באופן קבוע אוכל למשפחות לשבת. החבר, שידע שאני מחלק מזון למשפחות בחגים, שאל אותי האם יש לי משפחות שאני רוצה לתת להם מזון חם לקראת שבת. מאותו הרגע התחלנו לחלק מזון מדי שבוע למשפחות.
האולם מכין לנו בכל יום חמישי אוכל חם בתבניות, ואנחנו מחלקים את המזון למשפחות. ובעצם עד היום, מעל 25 שנה, האולם הזה תורם אוכל מדי שבוע למשפחות, ואנחנו השליחים שמעבירים את האוכל אליהם, כדי שלא יהיה להם חסר בשבתות.
וכך היה במשך כ20 שנה, ארגון החסד "למען אחי ורעי" פעל מדי שבוע בצורה מצומצמת, ובחגים היינו מחלקים חבילות מזון למעט יותר משפחות.
לאחר שנפטר גיסי היקר, רוני אטרי ז"ל, חשבנו אני, אחות של רוני ובעלה, חווה וציון סבאג, ביחד עם שירה אחותי, להקים עמותה רשמית על שמו ולזכרו של רוני.
רוני היה איש של נתינה וחסד, של לעשות טוב. הוא היה עובד בתור נהג בכל מיני חברות, ומדי פעם כשהוא יכל לתרום בשם החברה שבה עבד – תמיד היה תורם. לפעמים זה היה חומרי ניקוי, לפעמים ממתקים. רוני אהב לעזור לאנשים, ככל שהוא יכול. לכן החלטנו להמשיך ולהגדיל את מפעל החסד הזה על שמו.
בשנת 2010 רשמנו באופן פורמלי את העמותה ברשם העמותות, והוספנו את השם "רוני ושמחי – למען אחי ורעי".
ומאז, בעז"ה ובהשתדלותנו, העמותה רק גדלה והולכת מדי שנה. מצד אחד זה מצער לשמוע ולקבל עוד משפחות שנזקקות לסיוע, אך לצערנו משפחות שצריכות יש כל הזמן. ומהצד השני זה משמח לראות יותר ויותר אנשים נרתמים למאמץ, תורמים לעמותה ומסייעים בתפעול שלה.
לצערנו יש אנשים שאנחנו נאלצים להשיב אותם ריקם, שהם רחוקים מדי גיאוגרפית, או מסיבות אחרות, ואנחנו לא מצליחים להגיע לכל המשפחות, אך בכל חג ובכל חלוקה – אנחנו עושים השתדלות גדולה להגיע לכל המשפחות, גם אלו שבחלוקה הקודמת לא הצלחנו להגיע אליהן.
אומרים על אדם שהזכויות על תלמוד התורה שלו מתחלקות ל-2, חצי מהן לו, וחצי לאשתו, שמאפשרת לו לצאת מהבית לצרכים האלה. אני רוצה לומר תודה לאשתי היקרה, שבמשך 30 שנה מאפשרת לי לצאת ולעשות לטובת העמותה, להחסיר זמן בבית איתה כדי שלא יחסר לאנשים אחרים.
